<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ק"ח — תשובת רבינו אביגדור ב"ר אליהו הכהן</h1>
<h2>דף מח.</h2>
נראים הדברים אם האלמנה לא נשבעה על כתובתה, ואותו קרקע שמה לעצמה שלא על פי ב"ד, לא זכתה בו כלל, דנכסי בחזקת יתמי קיימי, ואלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום, דאמרינן לה מאן שם לך. כדאיתא בפ' אלמנה [כתובות צ"ח ע"א]. והבן לא זכה באותו חצי קרקע מכח מתנת אמו, כי בלא שבועה אין לה כלום בנכסי בעלה, אלא מכח ירושת אביו זכה בו. ואם בשעת פטירתה אמרה ליתן (לה) כל אשר לה לצדקה, את שלה נתנה, אבל של בנה אין כח בידה ליתן. כי במותו זכו יורשין אחריו מכח [ירושה] באשר הוא לו. ואם יורשיה היו דנין עם יורשי הבן, אין כחן יפה מכחה, אפילו בשבועת יורשין, ולא יגבו הם כתובתה, דקיימא לן אין אדם מוריש שבועה לבניו [שבועות מ"ח ע"א]. ואפילו תפיסה לא מהניא, כדמוכח פ' כל הנשבעין [שם ע"ב] דקאמר האי שטרא דיתמי לא מיקרע קרעינן ליה משום דדיינא דעבד כר' אלעזר עבד. מכלל דלרב ושמואל לא מהניא תפיסה, מדלא קאמר לא קרעינן ליה משום דאי תפיס לא מפקינן מיניה. והקהל לא עדיפי מיורשין. ואם על פי ב"ד גבתה אותו קרקע בכתובתה, ובשבועה כתקנתא דרבנן, הרי חזרה ונתנה החצי לבנה כאשר כתבתם, וזכה במתנתו מכח אמו, ובמה תיבטל אותה מתנה. הילכך יורשין עומדין במקומו לזכות באותה מתנה, כי אין עדות שבשעת פטירתו נתן את שלו לאמו. גם עד אחד האומר שמחל אחד מן היורשים לאם בחייה, אין לשון מחילה מועיל כאן אלא לשון הקנאה או לשון מתנה צריך. ומה שמכרה מקצת הקרקע לצורך לימודו, מכירתה מכירה אם היה הבן סמוך אצלה, מפני שהיא לו כאפוטרופוס דיתמי שסמכו אצל בעל הבית, תנן בעובדא דיתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סיבתא בפ' הניזקין [גיטין נ"ב ע"א]. ועוד שעל פי הקהל מכרה, והכסף ליורשים. ואם יש לקהל עדים שדרה בו לאחר מות היתום אפילו חד יומא זכו, דקיימא לן [גיטין נ"ח ע"ב] טוענין ללוקח, ה"נ טוענין לקהל שמא הבן מכר לה או נתן לה. ובלבד שהקהל החזיקו בה שלש שנים והויא לי' חזקה שיש עמה טענה. ובזה יפה כח לוקח יותר ממוכר. דמוכר צריך חזקה וטענה, אבל לוקח סגי ליה בחזקה לחודה ולא בעי טענה שיטעון הוא טענת מקח או מתנה, דאנן טענינן ליה אע"ג דאיהו לא טעין. ואם הקהל יביאו ראייה ועדות לדבריהם, אל יביאו מאנשי אותה העיר כדאיתא פ' חזקת הבתים [ב"ב מ"ג ע"א]. ושלום אביגדור בר אליה הכהן.
